מרווין האנדרואיד הפרנואיד

מרווין
Marvin

דמותו של מרווין כפי שהוצגה בסדרת הטלוויזיה
שם ספר	ספרי סדרת מדריך הטרמפיסט לגלקסיה
שם סרט	מדריך הטרמפיסט לגלקסיה
תוכנית טלוויזיה	מדריך הטרמפיסט לגלקסיה
הופעה ראשונה	Fit the Second
הופעה אחרונה	Fit the Twenty-Sixth
יוצרים	דאגלס אדמס
גילום הדמות	סטיבן מור (ברדיו ובסדרת הטלוויזיה) אלן ריקמן (בסרט)
מידע
מין	ככל הנראה זכר
מקצוע	הרובוט של החללית ליבת הזהב

מרווין האנדרואיד הפרנואיד (באנגלית: Marvin the Paranoid Android) או מרווין בקיצור, הוא דמות בדיונית בסדרת המדע הבדיוני הקומית "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה", ומהדמויות הראשיות בה.

הדמות

מרווין הוא רובוט רב עוצמה אבל מדוכא ופרנואידי, בעל תכונות של אא"א (אופי אנושי אמיתי). מרווין משמש בעיקר כרובוט של הספינה "ליבת הזהב", וכן כעוזרו של זייפוד ביבלברוקס. מרווין ידוע בכינוי "האנדרואיד הפראנואיד". שמו מגיע משם הקומיקאי האנגלי אנדרו מרשל. מרווין הוא אחד מהרובוטים של תאגיד השיווק "סיריוס קיברנטיקה", שמגדיר כל רובוט כ"ידיד הפלסטיק שלך שכיף לשהות במחיצתו" (הספר מגדיר את החברה כ"חבורת שוטים חסרי בינה שיועמדו ראשונים אל הקיר לכשתפרוץ המהפכה").

מקור השם וההשראה לדמות

לפי דוגלאס אדמס, כותב הספר מדריך הטרמפיסט לגלקסיה: ההשראה לדמות הגיעה מאנדרו מרשל, גם הוא סופר קומדיה, ומרווין דומה לו מאוד. (בגרסאות המוקדמות יותר של הספר, שמו של הרובוט היה "מרשל", אבל אדמס החליף אותו למרווין כדי לא לפגוע במרשל, וגם כדי להימנע מרמיזות צבאיות, שכן ברדיו השם "מרשל" עלול להישמע כמו המילה האנגלית "Martial" שמשמעה "צבאי"). אדמס הודה שההשראה לדמות הגיעה גם מדמויות אחרות בעלות אישיות מעט מדוכאת, כמו איה החמור מפו הדוב של א. א. מילן, ואפילו קצת מהדיכאון שאדמס עצמו סבל ממנו.

מרווין למעשה אינו מציג סימני פרנויה, אם כי זייפוד ביבלברוקס מתייחס אליו כ"האנדרואיד הפרנואיד". הוא גם לא מראה שום סימני מאניה, אם כי פורד מתייחס אליו כאל "רובוט מדוכא מאני". הוא פשוט נשאר עגום בעקביות לאורך כל הדרך. למעשה, הוא מפגין אסכולה סטואית יוצאת דופן, כשהוא מוכן לחכות מאות מיליוני שנים עד שמעסיקיו יבואו.

הופעות

רדיו וטלוויזיה

קולו של מרווין שוחק על ידי השחקן הבריטי סטיבן מור, ששיחק אותו בחמשת הסדרות טלוויזיה ורדיו הראשונות וג'ים ברודבנט שיחק בשישית. בגרסת הטלוויזיה, הגוף של הרובוט הופעל על ידי דייוויד לרנר.

על פי האוטוביוגרפיה שלו שנקראה בשלב המשני של סדרת הרדיו, מרווין נבנה, הרבה בניגוד לרצונו שלו, על ידי תאגיד סיריוס קיברנטיקה כדי לאבטיפוס לבינה מלאכותית של האישיות האנושית. במילותיו שלו:

"לא ביקשתי שייצרו אותי: אף אחד לא התייעץ איתי ולא התחשב ברגשותיי בעניין. אני לא חושב שאפילו עלה בדעתם שאולי יש לי רגשות. אחרי שנוצרתי, נשארתי בחדר חשוך למשך שישה חודשים... ועם הכאב הנורא הזה בכל הדיודות בצד שמאל. בבדידותי קראתי לעזרה, אבל מישהו הגיע? כמובן שלא. החבר האמיתי הראשון והיחיד שלי הייתה חולדה קטנה. יום אחד היא זחלה לתוך חלל בקרסולי הימני ומתה. יש לי הרגשה נוראית שהיא עדיין שם…"

בסדרת תקליטי הרדיו מרווין מגוון של תכונות שליליות (דיכאון, פסימיות וכו') שמודגשות בסדרת הספרים.

סדרת הספרים

מרווין מופיע לראשונה בסדרת הספרים בספר הראשון בסדרה ("מדריך הטרמפיסט לגלקסיה") כאשר זייפוד ביבלברוקס שולח אותו להביא את פורד פרפקט וארתור דנט לחדר הבקרה. וכאשר הוא עושה זאת, מרווין מציין: "חושבני שעליך לדעת שאני מדוכא עד מאוד", ובכך מפגין לראשונה את האופי הפסימי שלו.

בעת שחברי ליבת הזהב הולכים אחרי הזקן סלרטיברטפסט בכוכב הלכת מגרתיאה, מרווין ננטש, אך מוצא את דרכו חזרה לליבת הזהב באופן לא מוסבר שמתאים מאוד לסגנון הכתיבה של הסדרה.

בתחילת הספר השני "המסעדה שבסוף היקום" חללית ווגונית מפוצצת את ליבת הזהב ומרווין נעלם. הוא וזייפוד מתאחדים מאוחר יותר במשרדי ההוצאה של מדריך הטרמפיסט לגלקסיה, אחרי שמנהל שיחה חסרת משמעות עם חרק (החרק יצא מהשיחה מעוצבן הרבה יותר מאיך שהוא היה לפני כן). בזמן שמתרחשת מתקפה של חלליות קרפדוניות על המשרדים, זייפוד מציב את מרווין מול רובוט טנק ענקי כדי שמרווין יעצור אותו. מרווין מבין שהוא לא יכול להילחם ברובוט ולכן הוא מחליט (ומצליח) לנצח את הרובוט בעזרת השכל שלו. זה מראה שמרווין הוא בעל תחכום וידע רב.

כאשר צוות ליבת הזהב מגיע לכוכב הלכת העתיק קרפדון, הם נוטשים את מרווין על פני השטח. חברי צוות ליבת הזהב הגיעו למסעדה שבסוף היקום בעזרת טיול בזמן, אבל לא במרחב, ולכן הם מוצאים שם את מרווין, שחיכה בסבלנות לשובם במשך 576,000,003,579 שנים (הוא ספר אותם). לדברי מרווין, "עשרת מיליון השנים הראשונות היו הכי הגרועות, ועשרת מיליון השנים הבאות, הן גם היו הכי הגרועות. מעשרת המיליונים הבאות אחריהן לא נהניתי בכלל. אחרי זה התדרדרתי במקצת." ככל הנראה, השיחה הכי טובה שהייתה לו במהלך 40 מיליון השנים האחרונות הייתה עם מְכוֹנָת קפה.

בסוף הספר חברי ליבת הזהב גונבים חללית שחורה לחלוטין שהייתה שייכת לכוכב הרוק הוטבלק דיאטסו. מטרת החללית הייתה להתרסק לתוך שמש במהלך הופעה של כוכב הרוק, וחברי הצוות מגלים זאת מאוחרי מדי. אך הם מוצאים טלפורטר שמעביר אותם למקומות שונים, מרווין נשאר בתוך החללית ומתסרק לתוך השמש.

בספר השלישי, החיים, היקום וכל השאר, אנו מגלים שמרווין שרד את התנגשותו עם השמש של קרפדון, ונשלח אחורה בזמן על ידי שדה אי-ההסתברות שהקרינה ליבת הזהב. הוא מחולץ על ידי סוחר גרוטאות מתכת בכוכב הלכת סקרושלוס זיתא. הסוחר השתיל מוט פלדה על רגלו האבודה כעת של מרווין, ומכר את מרווין לגן חיות, שם ניסו צופים נרגשים לשמח אותו. זה הפך אותו לסלבריטאי בסקרונשלוס זיתא, והוא התבקש לחנוך את הגשר החדש שנועד להחיות את כלכלת כוכב הלכת. מרווין חיבר את עצמו בצייתנות למעגל הפתיחה של הגשר, ובדיוק כמו מחשב המשטרה, הגשר התאבד ולקח איתו את כל הקהל שנאסף. מרווין נותר בביצה, רגלו הכוזבת לכדה אותו בבוץ, ולכן הוא בילה קצת יותר מ-1.5 מיליון שנים בהסתובב במעגל, "רק כדי להדגיש את הנקודה". הוא תכנן להמשיך ללכת במעגל עוד מיליון שנים לפני שינסה את זה אחורה. "בשביל הגיוון בלבד, אתה מבין".

לפתע, הוא נחטף על ידי חוליה של רובוטי מלחמה במראה של שחקני קריקט, שרודפים אחרי רגלו - שהיא חלק מהמפתח שיפתח מחדש את עולמם הכלוא ויתחיל מחדש את מלחמת קריקט הרצחנית. מתוך מחשבה שהאינטליגנציה של מרווין תהיה נכס, הם מחברים את המוח שלו לממשקים של מחשב המלחמה החכם שלהם. זו טעות. הרובוטים האימתניים של קריקט מוצאים את עצמם מוצפים בצער משתק ובדיכאון, ובמקום להתמקד במשימת ההשמדה שלהם, הם מחליטים לשבת בקבוצות ולעשות משוואות ריבועיות. בזכות השפעתו של מרווין על הרובוטים חייו של זייפוד והאחרים ניצלים. מרווין ניצל (ככל הנראה) על ידי חבריו, שמחזירים אותו לליבת הזהב. מכאן הסיפור שלו לא ידוע.

מרווין מופיע שוב בפרק ההאחד לפני האחרון של היו שלום ותודה על הדגים (הספר הרביעי בסדרה). ארתור ופנצ'רץ' מוצאים אותו על כוכב הלכת שבה נמצא המסר האחרון של אלוהים לברואיו. הוא בקושי מתפקד, וטוען שבגלל המסע בזמן, הוא כעת "מבוגר פי שלושים ושבע מהיקום עצמו". כל חלק בגופו הוחלף, למעט "כל הדיודות בצד שמאל", שגרמו לו כאבים עזים במשך כל קיומו. ארתור ופנצ'רץ' בסופו של דבר נושאים אותו - סובלים מהתעללות מתמדת של הרובוט, - לתחנת הצפייה במסר האחרון של אלהים לברואיו, שם הם מרימים אותו כדי לראות את מילות ההודעה: "אנו מתנצלים על התקלה". באופן מדהים, מרווין מגיב "אני חושב... שאני מרגיש טוב עם זה". האורות בעיניו כבים והמעגלים שלו שנשחקו כבר מפסיקים לפעול לחלוטין; מרווין כבר לא קיים.

סרט

ווריק דייוויס לבש את התחפושת של הרובוט בסרט משנת 2005 והקול שלו שוחק על ידי אלן ריקמן. העיצוב המודרני יותר של מרווין סוטה מהעיצוב המקורי של סדרת הטלוויזיה, בעיצוב החדש מרווין הוא קצר יותר, עם ראש גדול מאוד ביחס לגוף ובעל גפיים גוציים. התחפושת המקורית מהסדרה הופיעה בסרט בתור קמאו (הופעת אורח), כשהיא עומדת בתור במסרד הווגוני בווגוספיר, כשהגיבורים של הסיפור מנסים לשחרר את טרישיה, יחד עם צורות חיים אחרות.

שירים

בשנת 1981 יצאו לאקרנים שני שירים בשם שבוצעו על ידי סטיבן מור, הראשון נקרא "Marvin" והשני "Metal man".

הסטודיו פולידור שחררו שני שירים בעצמם בשנת 1981, הראשון נקרא "reasons to be miserable" והשני "marvin I love you"

שיר הערש של מרווין

בספר החיים, ויקום וכל השאר מרווין שר שיר ערש הנקרא גם "עד כמה אשנא את הלילה", שם הוא מתואר כמשנה קצרה ללא טון או מנגינה.

עולם עצם עיניים וידום,
רד החושך וכיסה כל מתום
אך אני רואה בתת-אדום,
עד כמה אשנא את הלילה.
את פני הלילה אקדם
כבשי חשמל אמנה וארדם,
בחלומות מתוקים אנמנם.
עד כמה אשנא את הלילה.

לקריאה נוספת

• דאגלס אדמס, מדריך הטרמפיסט לגלקסיה, ישראל: כתר, 2011.
• דאגלס אדמס, המסעדה שבסוף היקום, ישראל: כתר, 2011.
• דאגלס אדמס, החיים היקום וכל השאר, ישראל: כתר, 2011.
• דאגלס אדמס, היו שלום ותודה על הדגים, ישראל: כתר, 2011.

• SOTCAA Records and Tapes. sotcaa.org. Retrieved on 2017-03-27.
• Marvin The Paranoid Android - Marvin (Vinyl) at Discogs. Discogs.com. Retrieved on 2012-04-15.
• Marvin The Paranoid Android - The Double B-Side. Discogs (Vinyl). Retrieved 15 April 2012.
• "BBC - BBC Radio 4 Programmes - Dirk Gently's Holistic Detective Agency: The Long Dark Teatime of the Soul, Episode 4". Retrieved 2008-10-27.

קישורים חיצוניים

• מרווין, באתר ה-BBC (באנגלית)
• הפינה העצובה של מרווין על היקום, באתר Terry Ballard (באנגלית)