בסכסוכי משפחה לא מעטים אנו עדים לקביעת עובדות בשטח על ידי אחד הצדדים. כאשר ההורה המשמורן למשל, נוטל עימו את הילדים להתגורר בעיר אחרת ורושם אותם למוסדות החינוך, הדבר עלול להעמיד את הצד השני בפני עובדה מוגמרת, שיהיה לו קשה מאד להשיבה לקדמותה. כך כמעט קרה במאבק חריף המתנהל בימים אלה בין בני זוג לשעבר ממרכז הארץ.
ההורים, אב ואם לילדים משותפים, התגרשו בשנת 2021. בהסכם הגירושין נקבע כי השניים יגדלו את ילדיהם במשמורת משותפת, עם הסדרי שהות לא שוויוניים, שבהם הילדים שוהים לאורך חמישה ימים בבית האם, הנמצא באזור ירושלים, בעוד האב שוהה עימם יומיים בשבוע בלבד. הילדים שהו עם האב אחת לשלוש שבתות.
אך אז, לפני כשלושה חודשים, הודיעה לפתע האם לאב על כוונתה לעבור עם הילדים לשרון, בטענה שזכתה להיכלל בפרויקט לשכירות מוזלת לעשר שנים.
האב ההמום ניסה להתנגד, אך האם התעקשה כי החלטתה מוגמרת. בצר לו פנה האב לעו"ד אברהם קורחוב, אשר פתח בשמו הליך יישוב סכסוך בביהמ"ש למשפחה בפתח תקווה. בנוסף הגיש עו"ד קורחוב בקשה דחופה לצו מניעה לעקירת מגוריה של האם לשרון, תוך מניעת רישום הילדים למוסדות החינוך בעיר.
לטענתו, מעבר המגורים סותר את המוסכם בין הצדדים בהסכם הגירושין, וגורם לפגיעה מיותרת בילדים, מאחר וזהו מעבר הדירה הרביעי עבורו, בתוך שנתיים וחצי בלבד.
לדברי עו"ד קורחוב, האישה היא זו שיזמה את מעבר המשפחה לעיר הסמוכה לירושלים, לאחר שהתרשמה, לדבריה, כי אותה עיר מתאימה מאד לחינוך הילדים. בעקבות כך עקר גם האב את מגוריו ליישוב סמוך, על מנת להיות קרוב לילדיו. לטענת עו"ד קורחוב, עתה, מנסה האם לערוך מחטף, לעקור את המשפחה פעם נוספת הרחק מהמקום אליו כבר הורגלו הילדים, ולהעמיד את האב בפני עובדות מוגמרות.
לבקשתו, הוציאה שופטת הילה מלר-שלו מבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה, צו מניעה זמני, שאסר על האם לשנות את מקום מגורי הילדים או את מוסדות החינוך שלהם עד להחלטה אחרת.
בנוסף ביקשה השופטת מהאישה ובאי כוחה להגיב לבקשת האב. לדברי האישה, בעלה לשעבר מסתיר מבית המשפט עובדות רבות וביניהן, שמגוריה בשרון יהיו סמוכים למגורי אמה, אשר תסייע לה רבות בגידול הילדים.
קראו גם:
בנוסף, טענה האישה, כי הסכם הגירושין קובע כי בני הזוג רשאים לעקור את מקום מגוריהם עד למרחק של 50 קילומטרים מתל אביב – והיא עומדת בגדר זה. בנוסף, טענה האישה כי האב נתן בעבר את הסכמתו למעבר מגוריה לשרון בקיץ של 2025.
השופטת הפנתה את תשובת האם לתגובת האב, אשר הכחיש את הדברים מכל וכל. בשל הפער בין עמדות הצדדים הוציאה השופטת החלטה נוספת, ובה הדגישה שעד שלא יגיעו הצדדים להסכמות, צו המניעה אותו הוציאה למעבר המגורים – תקף ועומד. חרף כך, עקרה האם לשרון, יחד עם ילדיה, בניגוד גמור להחלטות בית המשפט.
עקב המעשה, עתר האב לבית המשפט, באמצעות עו"ד קורחוב, בבקשה שיורה לאם לחזור באופן מיידי להתגורר בישוב מגוריה הסמוך לירושלים. כמו כן ביקש עו"ד קורחוב, שביהמ"ש יקנוס את האישה ב-1,000 שקלים על כל יום שבו היא מפירה את הצווים השיפוטיים שניתנו בעניינה.
להגנתה טענה האם כי לא יכלה כבר לבטל את חוזה השכירות בהרצליה, וכי בעת מתן ההחלטה בצו המניעה הזמני דירתה בעיר מגוריה כבר הושכרה לצד שלישי. בנוסף, הסבירה, שעקב המעבר היא נושאת בנטל ההסעות של הילדים למוסדות החינוך ביישובם הסמוך לירושלים, על מנת שלא לפגוע בזמני השהות של האב. לצדדים נקבע דיון דחוף.
בדיון שנערך לאחרונה ציינה השופטת מלר-שלו כי הייתה מעדיפה שבני הזוג יפתרו את המחלוקת ביניהם בדרכי שלום, היות והתרשמה ששניהם הורים חמים החפצים בטובת ילדיהם.
עורך הדין קורחוב טען בשם האב, שככל שהאם תתמיד בהחלטתה לעקור את מגוריה לשרון, הוא יעמוד על רצון מרשו להפוך להורה המשמורן, ולהמשיך ולחנך את הילדים בעיר מגוריו. במסגרת זו, הציע עו"ד קורחוב לאפשר לאם לשהות עם הילדים יומיים בשבוע וכל סופשבוע שני – בדומה להסדר שהיה קיים מול האב. האישה עמדה על סירובה לחזור למקום המגורים הקודם.
בהחלטתה ציינה השופטת, כי לטעמה מדובר במחלוקת על פרשנות של הסכם הגירושין, משום שכל אחד מבני הזוג פירש באופן שונה את ההסכם בנוגע לזהות מקום המגורים – ועל כן יש לתת מקום לדיון מפורט במחלוקת.
כמו כן, החליטה השופטת שלא להיעתר לבקשתו של האב, ולא להכריח את האם לחזור ולהתגורר בעיר מגוריה שבסמוך לירושלים – בשל זכות יסוד חופש התנועה.
"לצד האמור לעיל, סבורני כי התנהלותה של המשיבה מאז פתיחת ההליך בידי המבקש, עת פעלה להעתקת מקום מגוריה עם הקטינים לעיר בשרון, חרף החלטות שיפוטיות שניתנו בנדון, ואף בהיעדר כל הגשת עדכון בזמן אמת אודות המעבר המתוכנן, היא התנהלות שבית המשפט אינו יכול לקבל. הדברים ברורים גם אם נאמרים בלשון המעטה" קבעה השופטת.
"בהתאם לכך, מצאתי לנכון ליתן ביטוי הולם להתנהלות זו במסגרת פסיקת הוצאות, כמפורט להלן. נהיר כי בסוגיות הנוגעות לקטינים, ובהיעדר הסכמה של שני ההורים, כמתחייב מהוראות החוק והפסיקה, היה על המשיבה, המבקשת לשנות את מקום המגורים, לפתוח בהליך מתאים ולפעול בהתאם להכרעת בית המשפט".
לבסוף קבעה השופטת מלר-שלו, כי המשמורת על הילדים תועבר לאב, וזמני השהות של האם יצומצמו בהתאם. השופטת הבהירה כי החלטה זו נועדה להגן על טובת הילדים, וכי היא תקפה עד לבירור משפטי מעמיק יותר בסוגיות המגורים בין השניים.
השופטת גם מצאה לנכון לרמוז שעל פי התרשמותה טובת הקטינים היא להמשיך בלימודיהם במוסדות החינוך שאליהם הם רשומים כעת, וכי אם אימם תתמיד ברצונה לעקור להרצליה, יש מקום לשקול את השארת הילדים במשמורת האב ולהופכה מזמנית לקבועה.
בנוסף, השיתה השופטת על האם תשלום הוצאות משפט בסך 15,000 ש"ח לטובת האב, ו-1,000 ש"ח לטובת אוצר המדינה, בשל התנהלותה החד-צדדית והתעלמותה מהחלטות בית המשפט.
פסק הדין הותר לפרסום בכפוף לשמירת פרטיות הצדדים.
לדברי עו"ד קורחוב "ההחלטה מהווה אות אזהרה לכל מי שמזלזל בהחלטות בית המשפט. היום הסתבר כי להפרות של הוראות שיפוטיות קיים מחיר, ולעיתים מחיר כבד, עד לכדי אובדן משמורת על הילדים".
